top of page

לימודים:
 

סטילס - מוזיאון ישראל, קמרה אובסקורה, גברא מנדייל.

 

קולנוע - אוניברסיטת תל אביב.

 

צילום סטילס התמחות:

עיתונות, פרסום סטודיו, צילום אוויר, דוקו, פורטרט, גיאוגרפי, פוטותרפיה.

 

הוראה:

ראש מסלול צילום במכללת תילתן במשך 4 שנים,

מלמד קורסי צילום מתחילים, מתקדמים, התמחויות בצילום.

סדנאות חקר בצילום.

 

מוביל מסעות צילום:

מוביל מסעות צילום בעולם.

ויטנאם, בורמה, הודו, מרוקו, פלמנקו בספרד, ניו יורק, רומניה...

צילום בשבילי

 

מהיום שבו החזקתי מצלמה, התעצמה בי ההרגשה שצילום עבורי זה לשתות את החיים ללא רוויה.כמו ילד קטן ללא גבולות, עוד פריים אחד, עוד זווית, עוד אמירה שתיצור ותקבע הווה מקביל להווה הקיים. הווה שמתרחשים בו חיים אחרים, שמתקיימים בו חיבורים ודיאלוגים שביום יום של כולנו הם לא מורגשים – נעלמים מעין. חיים אחרים בעלי תוכן ומשמעות, דברים שהמוח מתעלם והנשמה חשה.

החיים מורכבים ממיליוני רסיסים, בעזרת הצילום אני מצליח לשמר את חלקם.
דרך הראיה שלי, שהיא סלקטיבית, אני בוחר איזה רסיס לשמר ועל איזה לפסוח. זוהי חוויה חושנית שמתאפשרת בזכות היכולות  של המצלמה - צבע, שחור לבן, חידוד, טשטוש, עומק וכ"ו.

כשם שהצילום הוא אמצעי המאפשר להבין ולהבחין בדרך חיינו, איפה הם עכשיו ומהי הדרך, זו גם  פרספקטיבה סובייקטיבית של החיים. זהו הכלי שבאמצעותו  אני רואה את האייל שבפנים.
כשאני מסתכל על הצילומים שלי אני רואה את אותו אדם שאני רוצה להיות.

הצילום, באנלוגיה לנפשנו, הוא מרחב המתקיים בתווך שבין החד למטושטש, תווך שמגיע מתוך "הבהייה". מיצוי ה-beyond – החידוד מתוך הטשטוש מוביל אותי לחידוד ולחיבור שבפנים.
ברגע ה"קליק" נטבע רסיס עם חיי נצח. יש תחושה עילאית של יצירה. הולדתו בתחושה חזקה של דחף להרים את המצלמה ולצלם, משהו שעובר ולא תמיד ברור שגורם לחוש הראיה להתביית. 
הקליק – סיומו של התהליך כבר ניזון מחוש השמיעה.

התוצאה לא פעם, עוצמתית ומדהימה ומקורה לא ברור. השאלה מה גרם לי ללחוץ דווקא שם, מה בכלל גרם לי להרים את המצלמה? דחף שמגיע מבפנים, ולאחר התבוננות בתוצאה אני יכול להבין ובמקרים רבים מפתיעה כל פעם מחדש".

 

אייל הירש

bottom of page